פסק-דין בתיק ת"א 13774-04-09

א.         פתח דבר:

1.                  לפניי תובענה נזיקית, בגין רשלנות מקצועית נטענת של הנתבעים, בה תובע התובע מהנתבעים פיצויים בסכום כולל של 1,024,851 ש"ח.

2.                  נתבע 1 ייצג את התובע בתובענה קודמת בגין רשלנות מקצועית שהגיש התובע נגד עו"ד שלום אבן עזרא בבית משפט זה לפני כב' השופט צ' דותן (ת"א 8428/06 אורנשטיין נ' אבן עזרא (2008); להלן - התובענה הקודמת). נתבע 2 זומן והעיד כעד מטעם התובע בתובענה הקודמת.

3.                  לטענת התובע, עקב רשלנותם של הנתבעים נתקבלה התובענה הקודמת רק במקצתה. כב' השופט דותן אמנם קבע כי עו"ד אבן עזרא התרשל, אך בד בבד קבע כי התובע לא הביא אסמכתאות מספקות להוכחת הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב התרשלות זו. בנסיבות אלה קבע כב' השופט דותן כי התובע הוכיח רק מקצת מהנזקים שנגרמו לו כאמור, ופסק כי ישולמו לתובע פיצויים בסך 38,203 ש"ח בלבד מתוך הסכום של 637,400 ש"ח אשר נתבע בתובענה הקודמת.

4.                  בתובענה דנא תובע אפוא התובע מהנתבעים את סכום הפיצויים שלא נפסק לטובתו בתובענה הקודמת; והלכה למעשה - כפי שיובהר עוד להלן - אף הרבה מעבר לכך.

ב.         רקע כללי:

5.                  עמותת מועדון הספורט נס ציונה (להלן - העמותה), אשר החזיקה את מועדון הכדורגל ס.כ. נס ציונה, ניהלה בשנת 1998 משא ומתן עם התובע. בסיכומו של משא ומתן זה הוסכם כי התובע יקבל על עצמו את ניהול קבוצת הכדורגל הבוגרת, אותה הפעילה העמותה (להלן - הקבוצה), בתמורה להשקעותיו בהפעלתה.

6.                  העמותה והתובע פנו לעו"ד אבן עזרא על מנת שיערוך את ההסכם ביניהם. זה האחרון ערך הסכם, שכונה "חוזה הפעלה", אשר מתייחס לניהול ותפעול הקבוצה לעונת המשחקים 1999-1998, והצדדים חתמו עליו ביום 31.7.98 (להלן - חוזה ההפעלה).

7.                  לטענת התובע הודע לו מטעם הבקרה התקציבית של ההתאחדות לכדורגל (להלן - הבקרה התקציבית) כי עליו לדווח לבקרה התקציבית באמצעות רואה חשבון על כל הוצאה כספית אשר יוציא וישלם עבור הקבוצה, לרבות תשלומים לשחקנים. בחודש אוגוסט 1998 פנה אפוא התובע לנתבע 2, אשר שימש כרואה החשבון של העמותה עוד בטרם נכנס התובע לתפקידו, ושכר את שירותיו.

8.                  ההתקשרות בין התובע לבין העמותה החזיקה מעמד חודשים ספורים בלבד, בין השאר על רקע הגשת כתב אישום נגד העמותה בבית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל, עליו לא ידע התובע. ביום 26.11.98 שלחה העמותה מכתב לתובע בו היא הודיעה לו על ביטול חוזה ההפעלה עקב הפרתו על ידיו, בין היתר בגין כך ששיקים אישיים שהפקיד התובע כביטחונות נתגלו כביטחונות ללא כיסוי.

9.                  התובע פנה לעו"ד מאיר אקוניס והגיש באמצעותו תובענה אזרחית, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, נגד העמותה, נגד מנהליה, נגד עו"ד אבן עזרא ונגד ההתאחדות לכדורגל (ת"א (מחוזי ת"א) 2196/99 אפרים נ' עמותת מועדון ספורט נס ציונה ואח'; להלן - התובענה הראשונה).

10.              עילת התביעה נגד עו"ד אבן עזרא (נתבע 6 בתובענה הראשונה) היתה רשלנות מקצועית נטענת, שבאה לידי ביטוי בדרך בה ערך עו"ד אבן עזרא את חוזה ההפעלה ובדרך בה ניסח אותו. לטענת התובע, בניסוח חוזה ההפעלה נפלו כשלים ומחדלים רבים, והוא נערך בניגוד לדין ולתקנות התאחדות הכדורגל. זאת ועוד: עו"ד אבן עזרא אף מנע מהתובע מידע חיוני ובכך הגדיל את הסיכונים שנטל התובע על עצמו וגרם לו להפסדים כספיים ניכרים.

11.              בתובענה הראשונה תבע התובע - מכל הנתבעים דשם - פיצויים בסכום כולל של 640,000 ש"ח וכן השבה של המחאות שהופקדו בידי ההתאחדות לכדורגל (נתבעת 7 דשם). בסעיף 7.32 לכתב התביעה בתובענה הראשונה נטען כי התובע השקיע " מכיסו הפרטי סך של כ-539,353 ש"ח בתפעול הקבוצה".

12.              לכתב התביעה בתובענה הראשונה צורפה כנספח " כרטסת ממוינת לפי תאריכי ערך" בת ארבעה עמודים על שמו של התובע (להלן - הכרטסת הממוינת), שבה מצוינות הוצאות בסך כולל של 414,353.45 ש"ח. בסעיף 7.32 הנ"ל לכתב התביעה תוארה הכרטסת הממוינת כ" כרטסת הנח"ש של התובע... המעידה על חלק מהוצאות התובע".

13.              התובענה הראשונה הועברה מבית המשפט המחוזי לבית משפט השלום בתל אביב, מוספרה שם ת"א 63560/00, ושם הגישו הצדדים את ראיותיהם. בתצהיר העדות הראשית שהגיש התובע בתובענה הראשונה הוא טען, באשר להשקעותיו בקבוצה, כלהלן:

...השקעתי מכיסי הפרטי סך של כ-539,000 ש"ח בתפעול הקבוצה. סך זה כלל, בין השאר, תשלומי שכר לשחקני הקבוצה ולמאמנה, תשלומי הוצאות של הקבוצה ושל שחקניה (דיור, כרטיסי טיסה), תשלומים לספקים שונים (ביגוד, הובלה, מזון, דלק), תשלומים לביטוח ועוד. כל הוצאותיי מגובות בקבלות ובמסמכים נוספים (ר' בסעיף 54 לתצהיר התובע בתובענה הראשונה, נספח ב' לתצהיר נתבע 1. יש להעיר כי בשלב זה כבר החליף התובע את ייצוגו ועל התצהיר החתים אותו עו"ד שמואל רוזן).

14.              ואולם, חרף טענתו כי הוצאותיו מגובות בקבלות ובמסמכים נוספים לא צירף התובע לתצהירו בתובענה הראשונה אסמכתאות כלשהן להוצאותיו. התובע הסתפק בהפניה לכרטסת הממוינת, שצורפה כאמור לכתב התביעה בתובענה הראשונה, תוך ציון כי היא " מעידה על חלק מהוצאותיו".

15.              הדיון בתובענה הראשונה נקבע לשמיעת הראיות ליום 30.1.02 אך התובע לא שילם את המחצית השנייה של האגרה. בנסיבות אלה דיון ההוכחות לא התקיים במועד שנקבע אלא נדחה תוך כדי חיוב התובע בתשלום הוצאות הישיבה, בסך 7,500 ש"ח לכל אחד מהנתבעים, כאשר כתנאי להמשך הדיון נקבע כי ההוצאות ישולמו תוך 30 יום.

16.              ואולם, התובע לא שילם את ההוצאות שנפסקו נגדו ובסופו של דבר - לאחר הליכי ערעור שנתגלגלו עד לבית המשפט העליון - נמחקה התובענה הראשונה למעט פסק דין בהיעדר הגנה שניתן נגד העמותה (ר' בהחלטת כב' סגן הנשיא דאז, השופטת דניה קרת-מאיר, מיום 10.11.02 בת"א 63560/00, וכן בפסקה 11 לפסק הדין בתובענה הקודמת).